<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת שמות</h1>
<h2>דף לא:</h2>
ועוד מצאתי ויבקש המיתו [שמות ד']. פי' רש"י אז הבינה צפורה שבשביל רישול מצות מילה אז ותכרות ערלת בנה, אבל מתחילה היתה סבורה שהיה משום רישול מצוה אחרת, לכך לא אמרה מתחילה למולות כ"א חתן דמים אתה לי.
ויקח משה את אשתו ואת בניו [שמות ד']. ק"ק למה לא פי' הכתוב לידת אליעזר כמו לידת גרשום אחיו. ועוד קשה למה לא פי' יום לידתו ומילתו ליום ח' כמו שפי' מילת אברהם ויצחק. וי"ל דלא חש הכתוב להזכיר לידת אליעזר ויום מילתו, ומה שהזכיר לידת גרשום בן משה, לפי שלא נתגלה למה לא היה נימול לח' ימים כאליעזר אחיו, ולא היה נימול עד יציאת הדרך שהיה חתן דמים למולות ומלה אותו ציפורה, לפי שבשעה שלקח משה ציפורה התנה עמו יתרו שהבן הראשון אשר תלד ציפורה לא יהא נימול, וכן במכילתא [יתרו מסכתא דעמלק פרשה א'] גר הייתי בארץ נכריה מאי היתה לו בלידת בנו הראשון שלא יתן רשות למולו, כי נתנו לחותנו לע"ז, אבל אליעזר נימול לח' ימים, ולכן כתיב (שם ד') שם האחד אליעזר ולא כתיב שם השני אליעזר לפי שהיה מיוחד למילה שהרי לא נימול גרשום אחיו, ולכך כשהיה משה הולך למצרים אז נימול גרשום בדרך ונקרא חתן דמים למולת, וכן פי' בערוך ובמכילתא [שם] חתן דמים למולת זה גרשום כדפירש בפ' דר' אליעזר. אבל רש"י פי' חתן דמים למולת זה אליעזר שנימול בדרך. וקשה דבמסכת נדרים [ל"א ע"ב] מפרש דאמר משה אם אמול ואצא לדרך סכנה לולד, אמול ולא אצא הב"ה צוה לי לך שוב מצרימה, ואי הוה אליעזר שנימול לח' והא מילה בזמנה היא שדוחה שבת שיש בו סקילה, וכ"ש שמילה ידחה ציווי של מקום שאמר לו לך שוב. וי"ל דשאני הכא דהוי ציווי של מקום וזכות לרבים, ולכן לא אמר שידחה ציווי של מקום, ולפי שפירשנו שהיה גרשום שנימול בדרך, והוה מילה שלא בזמנה שאינה דוחה לא שבת ולא מצוה, לא קשה ולא מידי די"ל הא דמילה דוחה שבת בזמנו דהיינו בח' וביום הח' ימול, אבל ביום ב' ושלישי של אחר המילה שהיה צריך משה לעכב מן הדרך בשביל המילה אינה דוחה לא שבת ולא מצוה ולכך לא מלו, והוא לא נענש אלא על איחור מצות המילה. וק"ק דאפי' יום ג' של מילה מצינו שדוחה שבת דתניא [שבת קל"ד ע"ב] מנין שמרחיצים הקטן בג' שחל בשבת שנ' [בראשית ל"ד] ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, וא"כ ק' דלידחי ציוויו של מקום. וי"ל הרחצת מילה שהוא בסכנה בג' דוחה שבת, אבל יציאת הדרך ליכא כל כך סכנה ולא דחייא מצוה. ודוחק הוא, ועיקר כדאיתא בערוך ובמכילתא, והיינו ותכרת את ערלת בנה ולא ערלת בנו, וזה היה גרשום כדפי' ולא אליעזר כדפרש"י דק"ק לפירושו.
<h2>דף לב.</h2>
וי"מ חתן דמים אתה לי למולות, פי' חתן שלי במעשה שהיה נרצח בשביל המילה שלך, והוא בכלל פי' רש"י. חתן דמים. ק"ק מה ר"ל חתן. ונראה כל המזורז על המצוה נקרא חתן, כמו חתן תורה או חתן בראשית, וכמו כן חתן המכניס כלתו לחופה נקרא חתן, דכל המתחבר לחבירו נקרא חתן.
צור [שמות ד']. פי' איזמל. חרבות צורים (יהושע ה' ב') מתרגמינן איזמלין חריפין.
<h2>דף לח.</h2>
כי כבד פה וכבד לשון אנכי [שמות ד']. נראה דעל ידי העטרה שהושיבו לפני משה גחלים וזהב, לראות איזה יקח, דאותו יום שנטל העטרה מראש פרעה, ואז רצה ליקח הזהב, ובא גבריאל כדי להצילו, ודחף ידו אל הגחלת ונתנו לתוך פיו ונשרף, והיה בן ג' שנים, ואז היה כבד פה וכבד לשון. וק"ק אדם שדיבר עם הקב"ה פה אל פה וקיבל התורה והמצות, והרבה ניסים נעשו על ידו, למה נשאר כבד פה וכבד לשון. וי"ל עד שלא נעשה שלוחו של מקום היה כבד פה, אבל כשנעשה שלוחו אז נתרפא. ורשב"ם פי' כבד פה וכבד לשון, כלומר לדבר לשון מצרית בלשון צח לפני פרעה.
